בהתאם להחלטת בימ ש העליון, הגיש היועמ ש עמדתו בעניין הכותרת, חברת הביטוח תשלם פיצוי למבוטח כדלקמן:
עסקינן במקרה פריצה בו נגנבו תכשיטים בעלי שווי רב.
בפוליסה היתה קיימת התניה של המצאות כספת מעוגנת לקיר או לרצפה כאשר התכשיטים אמורים להיות בתוך הכספת.
במקרה דנן, התכשיטים לא היו בכספת, והשאלה הנשאלת האם חבה חברת הביטוח פיצוי למבוטח.
חברת הביטוח תשלם פיצוי למבוטח – השאלות העולות מהמקרה דנן, הינן:
א. האם ברגע שהמבוטח לא פעל בהתאם להוראות הפוליסה בעניין התקנת מיגון האם הכיסוי הביטוחי חל ?
ב. במידה והתשובה לשאלה הראשונה שלילית, מה יהי גובה התגמולים למבוטח ?
המבוטח הגיש תביעה לבימ ש שלום, שם נקבע כי אמצעי המיגון הותקנו, לא נעשה בהם שימוש. על כן, חברת הביטוח אינה אחראית לפיצוי המבוטח.
הוגש ערעור לבימ ש מחוזי, שם נקבע, בהתאם לסעיף 21 לחוק חוזה הביטוח, במקום בו הותקנו אמצעי מיגון ולא נעשה בהם שימוש, עדיין יש מקום לפצות המבוטח, כאשר כל תכליתו של החוק, הינה להגן על המבוטח.
עוד קבע בימ ש המחוזי, כי הדרישה להימצאות התכשיטים בכספת, אינה יכולה להיות תנאי מתלה לקיום הפליסה.
לבסוף נקבע, כי כל עוד לא הוכיחה חברת הביטוח כי מדובר בהחמרת מצב, עליה לפצות את המבוטח.
לבימ ש העליון הוגש ערעור ונתבקשה דעתו של היועמ ש.
גישתו של היועמ ש הינה כי במקרה בו מבוטח לא נקט באמצעים סבירים להקלת הסיכון הביטוחי בהתאם לפוליסה, הרי אין לשלול ממנו את קבלת הפיצוי מחברת הביטוח.
עמדת היועמ ש מסתמכת בין היתר על פס ד נג'ר נ' מנורה, שם נאמר כי אדם המשלם לאורך שנים את הפרמיות במלואם, סובר כי יש לו כסוי ביטוחי, לא מקובל כי לאחר הגניבה יש לשלול מהמבוטח את הכסוי הביטוחי רטרואקטיבי.
ידוע היטב כי חברות הביטוח כגופים כלכליים איתנים, מעדיפים בראשית, לגבות כספי פרמיות לאורך השנים ורק לאחר קרות מקרה הביטוח, לבדוק את החיתום (קבלת המבוטח לביטוח) ראו ביטוחי בריאות, סיעוד.
היועמ ש סובר כי לא ניתן לקבוע כי אי נקיטה באמצעים להקלת הסיכון כפי שנקבע בפוליסה, משמעות כי הפוליסה בטלה.
יחד עם זאת, מבוטח אשר לא פעל בהתאם לפוליסה ולא נקט באמצעי מיגון כפי שנתבקש, יתכן מאוד כי במקרה תביעה ישולם לו תגמול מופחת.
יש לציין כי עמדתו של היועמ ש זהה לעמדתו של בימ ש מחוזי, יתכן כי מגיע למבוטח פיצוי גם אם לא נעשה שימוש באמצעי מיגון שהותקנו.
הנטייה הינה תמיד לפרש את חוק חוזה הביטוח לטובת המבוטח.
אנו עדים להרחבת הגישה כי צדדים אשר היו סבורים כי יש להם ביטוח, שילמו פרמיות לחברות הביטוח והסתמכו על הביטוח, יתכן מאוד כי גם אם לא עשו שימוש במיגון בהתאם לפוליסה, עדיין יקבלו פיצוי מחברת הביטוח.
אין ספק שמדובר בגישה ההולכת ומתפתחת לכיוון המבוטחים עצמם.
שנים רבות הסתתרו חברות הביטוח מאחורי האותיות הקטנות, הניסוחים המעורפלים וההתניות אשר ניסוחם היה ברור רק למומחים בתחום.
לחברות הביטוח היה נוח שנים רבות לגבות כספים ולנסות בעת קרות מקרה הביטוח לבצע חיתום רטרואקטיבי ולהתנער מתשלום.
כנראה שהגיע עידן חדש ומבורך, כאשר מבוטח שילם פרמיות לחברת הביטוח וצפה כי יש לו ביטוח כנראה שיש ביטוח ואכן יש לפצותו בהתאם !
מאמרים נוספים ומידע נוסף עליי תוכלו למצוא בבלוג שלי
