ייצוג בוועדות רפואיות מול הביטוח הלאומי
הוועדות הרפואיות הן וועדות הקובעת את דרגת הנכות של הנפגע בעקבות תאונה בעבודה, נכות כללית או רשלנות רפואית. הוועדות הרפואיות פעולות לפי חוק הביטוח הלאומי[נוסח משולב], התשנ ה-1995.
ישנם שני סוגי וועדות רפואיות:
הוועדה הרפואית הראשונה שבדרך כלל מורכבת מרופא אחד שמתמחה בתחום שקשור לפגיעה הגופנית של התובע. הרופא בוחן את האיברים שנפגעו, בודק את המסמכים הרפואיים שהובאו לידיו ופוסק אם לדעתו יש לקבל או לדחות את תביעת הנכות.
בוועדה הרפואית הראשונה מותר לנפגע התובע אחוזי נכות להיות מיוצג על ידי עורך דין. עורך הדין יכול לטעון לפני הוועדה ולהציג בפניה את המסמכים הרפואיים. כמובן שהנפגע עצמו יהיה חייב להיות נוכח בוועדה. נציין, כי מרכזי זכויות שונים אינם יכולים לייצג נפגעים בוועדות רפואיות.
הוועדה הרפואית השנייה, היא הוועדה הרפואית לעררים. במקרה שנראה לנפגע התובע אחוזי נכות כי חלה טעות בהחלטת הוועדה הרפואית הראשונה, הוא יכול להגיש ערעור עד 60 יום לביטוח לאומי.
בערעור, הנפגע יפרט מדוע הוא חושב שחלה טעות על פי פרוטוקול הוועדה הרפואית הראשונה, יחד עם סימוכים רפואיים. לאחר קבלת הערעור בביטוח הלאומי, יוזמן הנפגע לוועדה הרפואית לעררים.
בוועדה הזו יושבים בדרך כלל מזכיר הוועדה וכן שלושה רופאים המתמחים בסוג הפגיעה של הנפגע. אחד מהרופאים אינו ממונה על ידי הביטוח הלאומי, אלא הוא מתמנה על ידי שר העבודה. הוועדה לעררים יכולה לדון בכל נושא מתיקו של התובע, גם אם הוא לא חלק מהערעור. הוועדה תבחן שוב את התובע בבדיקה רפואית, תתן את חוות דעתה ותחליט אם היא מקבלת את הערעור של הנפגע.
במידה שהנפגע ערער על אחוזי הנכות והוועדה הרפואית לעררים חושבת על הפחתת אחוזי הנכות, היא חייבת להודיע על כך לנפגע. הנפגע יכול לבטל את הערעור הראשון וישמרו אחוזי הנכות שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית הראשונה.
הוועדות הרפואיות הן עצמאיות, ושיקול דעתן צריך להיות אובייקטיבי, אך קיימת ביקורת רבה מצד נכים וארגוני נכים על כך שהוועדות הרפואיות קשורות בקשר ישיר לבטוח לאומי. הוועדות הרפואיות קמו על פי חוק הביטוח הלאומי, הן מתקיימות במוסדות הביטוח הלאומי ואנשי הוועדה מקבלים את משכורתם מהביטוח הלאומי. כמו כן, כאשר מערערים על קביעת הוועדה הרפואית לעררים בבית הדין לעבודה, הערעור נעשה נגד המוסד לביטוח לאומי. בעבר היתה קריאה להפוך את הוועדות הרפואיות לעצמאיות ולנתק את קשריהן מהמוסד לביטוח לאומי. אך למרות שקמה וועדה מטעם הכנסת שהמליצה על הוצאה של הוועדות מהביטוח הלאומי, המלצה זו לא יושמה מעולם.
כאשר הנפגע מאמין כי גם החלטת הוועדה הרפואית לעררים איננה מוצדקת (וכמובן לאחר התייעצות עם עורך דין), יכול הנפגע לערער לבית הדין האזורי לעבודה. ניתן לערער לבית הדין לעבודה, רק כאשר הנפגע מאמין כי הוועדה הרפואית לעררים טעתה טעות משפטית. בית הדין לעבודה לא יכול לדון בנושאים רפואיים שקשורים לדרגת נכות. במידה והמערער מאמין שגם בפסיקת בית הדין האזורי לעבודה חלה טעות, הוא יכול לערער לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הערעור לבית הדין הארצי לעבודה הוא ערעור ברשות, כלומר הנפגע מגיש בקשה לבית הדין הארצי לעבודה ואם נתקבלה רשות מאת נשיא בית הדין הארצי לעבודה או ממונה מטעמו, רק אז ידונו בתיק של הנפגע.
בפני בית הדין לעבודה עומדות שלוש אופציות כאשר הוא דן בערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים.
הראשונה, מחיקת /דחיית הערעור. זאת כאשר בית הדין משתכנע שיש לדחות את טענות המערער.
השנייה, קבלת הערעור והחזרת תיקו של המערער לוועדה הרפואית לעררים. לפעמים השבת התיק לוועדה הרפואית לעררים תעשה בתנאים. כלומר התיק יוחזר לוועדה, אך הוועדה תצטרך לענות על שאלות מסוימות שהציב השופט. לעיתים אף השופט יכריע כי התיק יוחזר לוועדה לעררים אך בהרכב שונה מהרכב הוועדה לעררים הראשון שדן בבקשתו של המערער.
השלישית, שמתרחשת רק לעיתים נדירות, קבלת הערעור והחלטה של בית הדין לגבי דירוג נכותו של המערער. אופציה זו תתרחש רק כאשר בית הדין משתכנע כי חלה טעות חישובית בהחלטת הוועדה לעררים.
בפסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה, יעקב חיימוביץ נ' המוסד לביטוח לאומי, עבל (ארצי) 651/05 התקבל ערעורו של מר חיימוביץ, לאחר שנדחו ערעוריו בוועדה הרפואית לעררים וכן בבית הדין האזורי לעבודה. מר חיימוביץ אשר סובל מילדותו מהמיפלגיה ימנית (שיתוק של צד ימין של הגוף) ערער על החלטת הוועדה הרפואית הראשונה. מר חיימוביץ עבד למרות נכותו במשך השנים ונקבעה לו דרגת נכות של 70%. כאשר הפסיק לעבוד ולא הצליח למצוא עבודה, נקבעה לו על ידי הוועדה הרפואית דרגת נכות של 60%. מר חיימוביץ ערער על החלטה זו של הוועדה הרפואית הראשונה. הוועדה לעררים דחתה את ערעורו. שוב ערער מר חיימוביץ לבית הדין האזורי לעבודה, שם שוב דחו את ערערו. מר חיימוביץ ערער ברשות לבית הדין הארצי לעבודה שקיבלו את ערעורו. בית הדין הארצי קבע כי הוועדה לעררים שגתה בקביעתה. הוועדה לא התייחסה להחמרה במצבו הבריאותי ולאי יכולתו להשתלב בשוק העבודה. בית הדין הארצי לעבודה נתן את דעתו כי הוועדה אף היתה צריכה להעלות את דרגת נכותו של מר חיימוביץ, בשל אי יכולתו למצוא עבודה בשל מצבו המחמיר וגילו המתקדם. בית הדין הארצי לעבודה מחזיר את תיקו של המערער לוועדה הרפואית לעררים, על מנת שתבחן את ההחמרה במצבו הבריאותי מאז שהפסיק לעבוד ותתחשב בהחמרה על מנת לקבוע את אחוזי הנכות שמגיעים למר חיימוביץ.
