מזונות של בן זוג, בישראל, מבוססים על הדין האישי כלומר על הדין הדתי. הדין הדתי אינו מכיר בזכותם של בני זוג בלתי נשואים למזונות ואף לא בזכותם של מי שנישאו בנישואין אזרחיים. לפיכך נשאלת השאלה האם בני זוג שחיים יחדיו בתא משפחתי ללא נישואין חייבים מזונות זה כלפי זה?
בית המשפט העליון ענה על שאלה זו בחיוב. בפסק דין מנחה קבע הנשיא ברק כי במקרה כזה המזונות נועדו למצבים בהם קיים פער השתכרות גדול בין הצדדים וכאשר במהלך החיים המשותפים אחד מבני הזוג פירנס את השני. וכך כתב הנשיא ברק:
"המזונות שלפנינו הם מזונות אזרחיים; הם מהווים את תוכן החוזה שבין הצדדים; הם ממלאים את התמיכה הכספית של בן-זוג אחד באחר; הם נועדו להבטחת רמת חייו של בן-הזוג ולאפשר את שיקומו לאחר הפרדה הפיזית בין הצדדים; אין הם מזונות כמשמעות דיבור זה בדיני המשפחה; אין הם מזונות הנגזרים מסטטוס הנישואין "
(רעא 8256/99 פלונית נ' פלוני, פ"ד נח(2) 213, 233 – מאגר נבו)
במילים אחרות: גם אם אינכם זכאים למזונות מכוח הדין הדתי יתכן שאתם זכאים למזונות מכוח הדין האזרחי. ואולם יש לזכור: מזונות כאלו הם "מזונות שיקום" כלומר נועדו לאפשר לבן הזוג שבעבר התפרנס מהכנסות בן זוגו תקופת הסתגלות לפרידה וככאלה הם מוגבלים בזמן.
